אי

הַמְרָאָה

המטוס מטפס לגבהים
ובפנים
אני אתכם
נוכחותכם שוטפת את חושַי
פניכם, הרחוקות כל-כך עכשיו
מלקטות לי את רגעי היחד.

עננים נמוכים מסתירים את פני הקרקע
אך התכלת מצטללת
ושוב הם מול עינַי
זוהר החיוך שמבטו מרוחק
השלווה הנינוחה של השתיקה בחברותא
החופש לנפנף, להתנדנד ולהסתחרר
קסם הפַּשטות: להבין, להיות מובֶנת
האומץ לחוות גם כשאני מוצפת
להישאר אני,
להישאר אִתכם.

כך, מרחפת מעל האוקיאנוס
אני בבית
שיהיה אִתי בכל מקום
מאז הרגשתי שייכת.

קישור לתיאור של אוטריט