|
מוזר, איך מגיעות אסוציאציות למוח. אבל זה מה שנזכרתי בו עכשיו, וזה קצר, אז הנה אני כותבת. באתי מבית חילוני, כלומר מה שידענו על יהדות היה מה שלימדו בבית-ספר ממלכתי רגיל. אני שמעתי על פירוש רש"י כשהייתי בת חמש בערך, כלומר הרבה לפני שהגעתי לבית-ספר (אמא שלי, בתור מורה עם הבנה בפסיכולוגיה, לא רצתה להכניס לבית ספר ילדה לא בשלה מבחינה חברתית, כך שנכנסתי לבית-ספר הרבה אחרי גיל שש). אני זוכרת איפה זה היה, אבל לא ממש את כל הפרטים. אחי הגדול שיחק עם אמי במשחק לוח (נדמה לי שזה היה מונופול) במשטח המרוצף שבחוץ, לפני הסלון. הם ישבו על הרצפה משני צידי הלוח, ואני ישבתי מהצד וניסיתי להבין מה הם עושים. מדי פעם שאלתי אותם, ואחר כך תרגמתי לשפתי. מן הסתם, חשבתי בקול. בשלב מסוים אמר אחי "פירוש רשי". |
 |
כמובן, שאלתי מה זה פירוש רש"י. לא הסבירו לי מה אומרים ראשי התיבות, וגם לא מי היה רש"י. אינני זוכרת בדיוק את המשפט שאמרו, רק שהכוונה לתוספת מיותרת על דברים מובנים-מאליהם.
אז זהו, למדתי כמה דברים אז. אבל מה שהבנתי רק עכשיו, זה שבעצם חלקו לי כבוד גדול. השוו אותי לרש"י, אחד מעמודי-התווך של התרבות היהודית. וגם אהבתי ללמוד את הפירושים שלו, כאשר הגענו לכך באחת הכיתות הגבוהות של בי"ס יסודי. וגם אהבתי את האתגר שבקריאת הכתב המיוחד. כמו שפעם לקחתי בבית את ספר דניאל וניסיתי לקרוא ארמית. אבל זה כבר סיפור אחר.
מצד אחד, אני סבור שזה מעט טיפשי לקרוא לפירוש רש"י (שכפי שתיארת כ"כ יפה, הוא מעמודי התווח של התרבות היהודית) "תוספת מיותרת".
מהצד השני, לכנות את לספר הספרים "דברים מובנים-מאליהם" נשמע לי לחלוטין מופרך…
אילולי רש"י וביאוריו, סביר להניח שעד היום רבים מן הפסוקים הכ"כ נהירים לנו היום היו עדיין בגדר נקודה נעלמה.
מן הצד השלישי, יש מידה מסויימת של צדק (גם אם צדק פואטי בלבד) בהשוואת התרגומים שלנו לפרושי רש"י 😉