החיים על הקשת

פוסטים מארכיון הבלוג, תחת הנושא 'החיים על הקשת'


פרדס

הלילה במקלחת (שם תמיד באות המחשבות הכי רעננות) חשבתי על הרבה דברים שאפשר וכדאי לעשות, ומייד התנגן בי השיר:

מָלאוּ אֲסָמֵינו בר וִיקָבֵינו יין
בתינו הומים, הומים מתינוקות
וּבהֶמתֵנו פּוֹרָה.
מה עוד תבקשי מאיתנו מְכוֹרה
ואֵין עֲדַין?

כן, יש כל כך הרבה לעשות, וצריך, ואפשר. בכל יום עולים בדעתי דברים שברצוני לומר, ושעכשיו יש לי הכלים לפרסם אותם – לאחר שנים כה רבות של תסכול ושל הרגשת "קול קורא במדבר". כי יש לי בלוג (בעצם שניים, אבל בשני עוד לא ממש התחלתי לכתוב), ויש מי שקוראים ושאיכפת להם. כי המוח מבעבע מרוב נושאים ומרעיונות על דרך הצגתם. כי אני, בתור קוראת, יודעת עד כמה חשוב ועוזר לקבל מידע ורעיונות. כי כל כך הרבה פעמים אמרו לי "את צריכה לכתוב ספר" או "זה כל כך חשוב, דבר שהורים ואנשי מקצוע צריכים לשמוע". כי אסור לחכות אפילו רגע, כאשר רבים כל כך מאיתנו נאבקים בלי שום עזרה בחברה מנוכרת, או נתונים ל"טיפולים" שכל מטרתם היא לקחת מהם את החשוב מכל – עצמיותם. (המשך…)


תגי(ו)ת: , , , , , , ,

ממעמקי הערפל

בוקעת צעקה.

זו שריקתו של גוף נופל

בטרם המכה.

כשהעולם מציף אותך

מכה גלים-גלים,

ואין נתיב בחשכה -

אבדו גם הכללים,

גלים

  (המשך…)


תגי(ו)ת: , , ,

מוזר, איך מגיעות אסוציאציות למוח. אבל זה מה שנזכרתי בו עכשיו, וזה קצר, אז הנה אני כותבת.

באתי מבית חילוני, כלומר מה שידענו על יהדות היה מה שלימדו בבית-ספר ממלכתי רגיל. אני שמעתי על פירוש רש"י כשהייתי בת חמש בערך, כלומר הרבה לפני שהגעתי לבית-ספר (אמא שלי, בתור מורה עם הבנה בפסיכולוגיה, לא רצתה להכניס לבית ספר ילדה לא בשלה מבחינה חברתית, כך שנכנסתי לבית-ספר הרבה אחרי גיל שש). אני זוכרת איפה זה היה, אבל לא ממש את כל הפרטים. אחי הגדול שיחק עם אמי במשחק לוח (נדמה לי שזה היה מונופול) במשטח המרוצף שבחוץ, לפני הסלון. הם ישבו על הרצפה משני צידי הלוח, ואני ישבתי מהצד וניסיתי להבין מה הם עושים. מדי פעם שאלתי אותם, ואחר כך תרגמתי לשפתי. מן הסתם, חשבתי בקול. בשלב מסוים אמר אחי "פירוש רשי".

תלמיד חכם

תלמיד חכם

כמובן, שאלתי מה זה פירוש רש"י. לא הסבירו לי מה אומרים ראשי התיבות, וגם לא מי היה רש"י. אינני זוכרת בדיוק את המשפט שאמרו, רק שהכוונה לתוספת מיותרת על דברים מובנים-מאליהם.
אז זהו, למדתי כמה דברים אז. אבל מה שהבנתי רק עכשיו, זה שבעצם חלקו לי כבוד גדול. השוו אותי לרש"י, אחד מעמודי-התווך של התרבות היהודית. וגם אהבתי ללמוד את הפירושים שלו, כאשר הגענו לכך באחת הכיתות הגבוהות של בי"ס יסודי. וגם אהבתי את האתגר שבקריאת הכתב המיוחד. כמו שפעם לקחתי בבית את ספר דניאל וניסיתי לקרוא ארמית. אבל זה כבר סיפור אחר.

עולמות אחרים

אי-שם, בקצה האינסוף

ישנם עולמות אחרים.

אין שם ים ואין שם חוף

אין לילות ואין בקרים.

אין בתבל ההיא בני-אדם

טהור העולם הרחוק.

כל הקיים שם

צולל בחלל עמוק.

בכל בְרוֹך נוגע

נוגה ענוג, חיוור

ורקיע בהיר, רוגע

מעל ומתחת זוהֵר

עולמות אחרים

אלף שמשות בוערות
מאירות
כדורי בדולח שקופים
הפזורים
בחלל האין-סופים.
הכדורים
נעים לאיטם, ומפיצים
זהרורים
ושבבי אור נוצצים
ורשפים.

אין דבר שם.
שום דבר מלבד השמשות והכדורים
הזכים והטהורים -
בקצה האין-סופים
בעולמות האחרים.

לא תִראֵם, לעולם
אפילו אם תגיע אי-פעם
כי ברגע שאדם
יהיה שם -
ואבד הטוהר התם
לעולם…. (המשך…)


תגי(ו)ת: , , ,

גשר

מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג, קיבלתי מסרים מהורים לילדים על הספקטרום, שמרגישים שייתכן שגם הם על הספקטרום. חלק מהם שוקלים לעבור אבחון מקצועי. האם כדאי לפנות לאבחון? תלוי מה מצפים לקבל כתוצאה ממנו. אני פניתי לאבחון מקצועי אחרי שכבר "אובחנתי" במה שקרוי בקהילה האוטיסטית "אבחון ע"י עמיתים", כלומר א"סים אחרים הרגישו מן האינטראקציה איתי שגם אני א"סית. לקח לי הרבה זמן להסכים עם ההרגשה שלהם. אני מקבלת דברים כעובדה רק אם יש לי הוכחה לכך מכלי ראשון, לכן השערות של א"סים אחרים לא הספיקו לי. הגעתי להכרה שאני "בת-דוד" אחרי ניסיונות כושלים להיעזר באנשי בריאות הנפש כדי להתמודד עם דיכאון. בכל זאת החלטתי לעבור אבחון מקצועי, והשיקולים לעשות זאת מפורטים במכתב שכתבתי למאבחן. מבוגרים אחרים אולי יפנו לאבחון משיקולים אחרים. הנה המכתב: (המשך…)


תגי(ו)ת: , , , , ,

01.12.2005

עצה מעשית
אם תרצה להגיע לאנשהוא,
להתכרבל בלי די לא תוכל.
ראשך הוצא אט-אט,
גע בפיך, חוש את הרגב,
אז פתח מחוש אחד,
והסתכל סביבך:
האם זה בטוח? עתה הוצא רגל
ופתח מחוש שני;
קדימה זחל. (המשך…)


תגי(ו)ת: , ,
אני לא אדם עם נשיות, אני אשה.
אני לא אדם המתגורר בישראל, אני ישראלית.
אני לא אדם עם ילדים, אני אמא.
אני לא אדם הסובל מאספרגר, אני אספית.
בגוף ראשון

תגי(ו)ת: , , , ,