תשובה: שלושת הביטויים משמשים כקללות או כאמצעי להעליב את הזולת ולהמעיט בערכו. נשאיר כרגע את החמור בצד, ונסקור ביטויים שליליים הבנויים על דימויים נפוצים של לקויות או נכויות:
- עיוור – מי שמתעלם במכוון מן המציאות.
- חירש – מי שמסרב לשמוע את זולתו.
- מפגר – מי שחושב בצורה לא-הגיונית או לא חושב כלל.
- חולה נפש – מי שחושב בצורה מעוותת, בלתי מוסרית או מסוכנת.
- ובשנים האחרונות, בעקבות העלייה במודעות:
אוטיסט – מי שאטום לרחשי-ליבו של הזולת, ועסוק רק בעצמו.
הכל יודעים (אני מקווה…) שלקויות חושיות כמו חירשות ועיוורון הן תוצאה של שוני גופני, ולא של רצון-להכעיס. בכל זאת יש עדיין דעה שליקוי מילדות פוגע בהתפתחות שכלית, כמו ששמעתי מפרופסור באוניברסיטה, כי שפת הסימנים איננה מפותחת כשפה מדוברת (ולכן המשתמשים בה מתפתחים פחות מן המשתמשים בשפה מדוברת), והעדר היכולת לראות כמה דברים בבת אחת פוגע ביכולת להשוואה והכללה. עדיין, עיוורים וחירשים לא סובלים מן הסטיגמה האיומה שנקשרה בפגועי-נפש. עליהם עדיין מאמינים שהם מסוכנים, גם לעצמם וגם לזולתם, למרות שהסטטיסטיקה מראה שהם ברוב המקרים קורבנות אלימות, לא גורמיה.
בשנים האחרונות ראיתי שימוש הולך וגובר במילה אוטיסט. טוב שאנשים יודעים על קיומם של אוטיסטים, אבל נראה לי שחוץ מעצם הקיום, לא יודעים הרבה על מה זה בעצם. כשחיפשתי בבלוגים את המילה אוטיזם, ראיתי שמשתמשים בה כדי לתאר מצב נפשי של הכותב, בדרך כלל ניתוק מן הסביבה. אולי זה המחיר של עלייה במודעות: היווצרות של דעות קדומות.
אז אולי, לפני שאתם משתמשים במילה עיוור, חירש, חולה נפש, מפגר או אוטיסט שלא בהקשר האמיתי שלה, תחשבו קצת (בכלל לא מזיק לחשוב קצת לפני שמדברים (או כותבים, אם מדובר בבלוגיה)). תארו לעצמכם שמי ששומע או קורא את דבריכם הוא במקרה נושאה של אותה מילה המשמשת לכם כקללה, או סתם כדימוי לתפארת המליצה. חישבו האם הייתם אומרים "אני מרגיש כמו אוטיסט" אם אחיכם היה אוטיסט.
ובאשר לחמורים… הם דווקא די חמודים, לא?
